שלושה מאפייני אהבה
פרק לדוגמה מתוך הספר "אהבה מבראשית"
פרק לדוגמה מתוך הספר "אהבה מבראשית"
ספר בראשית מתאר בהרחבה את סיפורי האבות והאימהות. באופן די טבעי, התורה מתארת גם את הזוגיות והאהבה שבין האבות והאימהות. סיפורים אלו טומנים מוסר השכל רב על מעמד הזוג, האהבה והדרך לפתרון משברים. באופן כללי, כל צמד פרשיות מתמקד באחד האבות ומשפחתו. פרשות לך לך - וירא מתמקדות באברהם ושרה, חיי שרה ותולדות ביצחק ורבקה ופרשות ויצא וישלח ביעקב ומשפחתו, בדגש על הזוגיות של יעקב ורחל. לפני שנתעמק בכל זוג בפני עצמו, כדאי לסקור אותם יחד ולזהות את המאפיינים השונים שיש בין כל אחד מהאבות - אימהות.
הסיווג של הזוגיות נעשה לפי מודל משולש האהבה של סטרנברג. לפי המודל, לאהבה שלושה מרכיבים: מחוייבות, אינטימיות רגשית ותשוקה. מחוייבות היא הנכונות, האחריות לשמור על קשר והאחריות לזולת לאורך זמן ומעבר לנסיבות זמניות. אינטימיות רגשית היא החיבור הרגשית העמוק בין שני בני הזוג הכוללת היכולת לפתוח את הלב לשתף את הזולת ולהבין אותו. התשוקה נתפסת בעיקר במימד המיני אך היא כוללת את כל ההשתוקקות להיות ביחד, הן בגלל משיכה פיזית והן בגלל משיכה רגשית.
אהבה יכולה לכלול רכיב אחד או יותר, כאשר אהבה מושלמת כוללת את כל שלושת הרכיבים.
כשאנו סוקרים את הזוגיות של אבותינו הקדושים, נראה שבכל זוג יש דגש לאחד ממרכיבים אלו. אין הכוונה ששני המרכיבים האחרים לא היו קיימים, אלא שמרכיב אחד בולט על פני השאר. תכונה זו מתאימה גם לתכונת כל אחד מהאבות והאמהות כפי שחז"ל תיארו.
אברהם ושרה - זוגיות של אחווה ומחוייבות
אברהם אבינו הוא הראשון שהאמין בה' בצורה מוחלטת "ויאמן בה'".[1] המשימה של ראש האומה היא ליצור בסיס איתן של אמונה, עליו תוכל לצמוח אומה שלמה.[2] אכן, לאברהם יש אמונה עצומה, ומחויבות רבה לדרך. הוא היחיד שהתנסה בעשרה נסיונות והמחוייבות שלו לה' הועמדה במבחן פעם אחר פעם. המחוייבות ללכת לפי האמונה מבדילה בין אברהם המחוייב לאמונה באל אחד ובין שאר העולם האלילי. "אברהם העברי - כל העולם כולו מעבר אחד, והוא מעבר אחד".[3] האמונה והמחוייבות לדרך מניעה את אברהם ושרה להשפיע על סביבתם: אברהם גייר ולימד את הגברים על אמונה בא-ל אחד ושרה גיירה את הנשים.[4]
האופי של אברהם ושרה מאפיין גם את הזוגיות שלהם. הזוגיות שלהם דומה לקשר אחווה אמיץ, עם מסירות הדדית ומחוייבות רבה לדרך. אנו לומדים על אופי הזוגיות כבר מהתיאור של הנישואין, או ליתר דיוק, חוסר התיאור לעומת הפירוט אצל יצחק ויעקב. התורה מפרטת בצורה רחבה את תהליך הנישואין של יצחק ורבקה ושל יעקב ונשותיו. התורה מקדישה פסוקים רבים לתיאור השליחות של אליעזר, עבד אברהם כדי לחפש אישה לבנו האהוב, יצחק. הפסוקים מתארים את המפגש עם רבקה ליד באר המים, את המבחן, את המשא ומתן עם הוריה של רבקה ואת המפגש בין יצחק ורבקה. כך גם עם יעקב. התורה מקדישה פסוקים רבים לתיאור המפגש של יעקב עם רחל ליד באר המים, את שבע שנות העבודה, הרמאות של לבן ונתינת לאה ליעקב, החתונה גם עם רחל ולבסוף את הנישואים גם עם בלהה וזלפה.
לעומת זאת, אצל אברהם ושרה, יש תיאור קצר מאוד, פחות מפסוק אחד. נישואי אברהם מוזכרים ביחד עם נישואי אחיו ושם הכלה, שרי, מוזכר פעם שניה בפסוק באופן שונה:
"וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים, שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה".[5]
לפי חז"ל שרי זו יסכה. אברהם נשא לאשה את אחייניתו. זהו אולי ההבדל העקרוני ביותר בין הזוגיות של אברהם ושרה ובין זו של שאר האבות. הקשר בין אברהם ושרה צמח איתם מגיל ינקות, כמו אח ואחות.
יצחק ויעקב גם נשאו קרובות משפחה, אבל לא בקרבה כמו אברהם ושרה. יצחק נשא את רבקה, הנכדה של דודו נחור ויעקב נשא את בנות דודותיו. מרחק המגורים גם היה שונה. אברהם גדל עם משפחתו הרחבה ובכלל זה, אשתו לעתיד. יצחק ויעקב גדלו במרחק רב מנשותיהם ופגשו אותן רק לקראת הנישואין.
אצל יצחק ויעקב, מוזכר שהם אהבו את נשותיהם.[6] לעומת זאת, אצל אברהם ושרה אין שימוש במילת אהבה. במקום זאת אנו רואים מחויבות גדולה לדרך, מחויבות בין אברהם ושרה וביטויים חזקים של אחווה. הנה מספר דוגמאות:
לאחר הציווי המפורסם לאברהם, "לך - לך", ללכת אל הארץ, התורה מספרת שאברהם ושרה לקחו איתם "את הנפש אשר עשו בחרן".[7] רש"י על הפסוק מסביר שהכוונה לאנשים שהם גיירו, כאשר אברהם גייר את הגברים ושרה את הנשים. שניהם היו מחוייבים לתפקיד ולמטרה.
בעקבות רעב בארץ כנען, אברהם ירד למצרים ובהמשך לגרר. אברהם חשש שיראו את אשתו היפה ויהרגו אותו כדי לקחת את אשתו. אברהם ביקש משרה לומר שהיא אחותו כדי שהוא לא יהרג. ההתחזות לאח ואחות מגלה את המחוייבות העמוקה של שרה לאברהם. היא מגינה על חייו במחיר שאולי היא עשויה להילקח על ידי פרעה. בין השורות אנו רואים גם את המחוייבות של אברהם. אדם אחר במצב דומה ובאותה תקופה היה מעדיף לגרש את אשתו במקום להסתבך עם המלך. למרות זאת, אברהם ושרה לוקחים סיכון מחושב בשם המחוייבות ההדדית.
הירידה למצרים מתארת מימד נוסף של הזוגיות המיוחדת בין אברם ושרה. בזמן הירידה למצרים, אברם פתאום מבחין ביופי של אשתו "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה, וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ".[8] באותו זמן אברם היה נשוי לשרי כבר שנים רבות, כיצד רק אז הבחין בכך שהיא יפה? רש"י במקום מסביר שעד אז לא הבחין ביופיה מתוך צניעות שבשניהם. יתכן שהמשמעות העמוקה של רש"י היא המחוייבות ההדדית. אברהם יודע ששרה יפה, אבל היופי אינו הסיבה לאהבה אל שרה. אברהם אוהב אותה בין אם היא יפה ובין אם לא והיופי לא משמעותי בעיניו. יופיה של שרה לא מוזכר לפני שהיא מתחתנת, בניגוד לאזכור המראה של רבקה, רחל ולאה. רק כאשר אברהם ושרה יורדים למצרים ויש אתגר חיצוני, רק אז היופי מהווה מרכיב שאברהם נאלץ להתחשב בו.
לאחר שנים רבות של נישואין וכשאין להם ילדים, שרה מחפשת דרך לגדל ילד. היא מציעה לאברהם לקחת את שפחתה, הגר, כדי ששרה תיבנה בילד מהגר. לאורך הפסוקים[9] מודגש ששרה אמנם נותנת לאברהם את שפחתה, אבל שרה, ובשמה המקורי שרי, עדיין אשת אברהם היחידה. כך נאמר "ושרי אשת אברם", "ותקח שרי אשת אברם". גם ברגע שהגר נכנסת לתמונה נאמר "ותתן אותה לאברהם אשה (פירוש, בעלה), לו לאשה". הנישואין עם הגר באים מצד שרה ורק כדי שיהיו לה ילדים. מהבחינה הזוגית, לאברהם יש רק את שרה ואילולי בקשתה, הוא לא היה נושא את הגר. הרעיון נולד משרה שרוצה המשכיות, היא רוצה לממש את התפקיד שלהם כזוג בתיקון העולם.
כששרה נפטרה, אברהם הוציא ממון רב כדי לקנות עבורה חלקת קבר מיוחדת. מלבד הקבורה המעשית, אברהם גם סופד ובוכה לשרה. תיאור זה הוא ייחודי לאברהם ושרה וזה האזכור היחיד מהאבות לבכיה על פטירת האשה. מן הסתם, כל אחד מהאבות בכה והצטער על פטירת אשתו, אך רק אצל אברהם יש תיאור של בכי. נראה שהאזכור לבכי וההספד הוא לא רק צער פרטי אלא בכי על שותפות אמיצה וארוכה, שותפות לדרך חדשה שמתחילה בגיל צעיר מאוד שצריכה לפלס לעצמה דרך בעולם מנוכר. שותפות כזו יכולה להיות רק עם מחוייבות הדדית עצומה. בפטירת שרה, אברהם בוכה על שותפות ומחוייבות שאיננה.
יצחק אבינו מצטייר לפעמים כאדם פסיבי שנותן לאחרים להוביל אותו. עיון בפסוקים מגלה שיצחק אינו פסיבי, הוא עמוק. יצחק פועל הרבה, אך עושה זאת בצנעה. השיח שלו הוא עם אלוקים הוא בשדה, רחוק מהעיר. רבקה נתפסת לפעמים כפעילה יותר, אך גם היא פועלת בצניעות. התורה לא מספרת על טענות שלה כאשר היא עקרה, אלא היא פשוט מתפללת נוכח יצחק. כאשר היא בהריון ושומעת את דבר ה' שיש לה תאומים, היא לא מספרת לכולם את הנבואה אלא שומרת אותה לעצמה.
יצחק ורבקה מייצגים את המימד האינטימי של אהבה. קשר עמוק שנסתר מהעין. אינטימיות זו מתבטאת בשני רבדים משלימים: פרטיות ועומק. האהבה ביניהם לרוב נסתרת מעיני זרים כאשר האינטימיות, הקירבה המוצנעת והחיבה המשותפת רק להם יוצרים קשר עמוק ואמון הדדי גדול מאוד.
המפגש הראשון בין יצחק ורבקה קורה בנוכחות אליעזר, עבד אברהם. אליעזר חוזר מחרן כשרבקה עימו, רוכבת על הגמל. מולם הם רואים את יצחק שיוצא לשוח בשדה. לשאלת רבקה מי הוא האיש, עונה אליעזר שזהו החתן המויעד. במקום לנופף לשלום, רבקה מתכסה בצעיף. היא מסתירה את עצמה מיצחק אבל אולי בעיקר, מאליעזר. הבעות הפנים הראשונות בין החתן והכלה יהיו בצנעה ולא לעיני אליעזר.
הפסוק המתאר את הנישואין של רבקה ליצחק מגלה סדר מעניין ושונה מהרגיל. "ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה".[10] קודם באים לאוהל, אחר כך יש נישואין ("ויקח") ורק אחר כך אהבה. אנו רגילים לסדר של מפגש, התאהבות, נישואין ואז כניסה אל הבית או האוהל. כך למשל, התורה מתארת את הסדר של נישואי יעקב ורחל.[11] בניית האהבה בין יצחק ורבקה מתאימה לבניית אהבה אינטימית, כזו שמתרחשת בתוך האוהל, הרחק מעיני זרים.
לאינטימיות בין יצחק ורבקה יש יוצא מן הכלל שמלמד על הכלל כולו. כאשר יש רעב בארץ, יצחק יורד עם אשתו לגרר ומספר שרבקה היא אחותו ולא אשתו. העומד מן הצד יכול להסתכל על יצחק ורבקה ולא להבחין בגילויי חיבה ביניהם. אכן, במבט שטחי יצחק ורבקה לא נראים כמו בני זוג. רק כאשר מתארכים הימים בגרר ואבימלך מלך גרר מתאמץ ומשקיף מהחלון, רק אז הוא פתאום מבחין בחיבה זוגית וחושף את האמת.[12] לרגע, האינטימיות שייחודית רק בין יצחק ורבקה נחשפת לעיני זרים. הרגע בו אבימלך משקיף מהחלון חושף את החיבה הגדולה שיש בין יצחק ורבקה, אך אולי מלמד בעיקר על ההסתרה של חיבה זו.
ההיכרות והחיבה העמוקה מסבירים את סיפור לקיחת הברכות בהמשך נעמיק בסיפור הברכות ולעת עתה נזכיר נקודות ספורות. כאשר רבקה שמעה שיצחק רצה לברך את עשיו, היא אמרה ליעקב לקחת את הברכות במרמה. רבקה אף עזרה ליעקב לקבל את הברכות, הכינה ליצחק מטעמים שהוא אוהב והלבישה את יעקב בצורה שיצחק יחשוב שהוא עשיו. כיצד רבקה ידעה שיצחק רוצה לברך את עשיו? לפי פשט הכתובים, רבקה ידעה בגלל האינטימיות שבינה לבין יצחק. יצחק שיתף אותה ברגשותיו ורצונותיו. כשם שרבקה ידעה איזה מטעמים יצחק אוהב, כך גם הוא שיתף אותה ברעיונותיו הפנימיים וברצונו לברך את עשיו. רבקה אמרה ליעקב שאם יצחק יקלל אותו, הקללה תהיה עליה. רבקה מכירה היטב יצחק, את המאכלים שהוא אוהב ואת הדרך להעביר את הברכות ליעקב. היא מוכנה לקבל על עצמה את הסיכון שיצחק יקלל את יעקב, אולי מתוך ידיעה עמוקה שזה לא יקרה. כשיצחק מגלה את התרמית, הוא מקבל את העמדה של אשתו. יש ביניהם קרבה הדדית ויצחק יודע שרק סיבות טובות ואהבה עמוקה הובילו את רבקה לרמות אותו.
בהמשך נלמד על ויכוח שיש בין אברהם ושרה וכן ויכוח בין יעקב ורחל. הציפייה היא שיהיה ויכוח גם בין יצחק ורבקה, במיוחד לאחר שרבקה יזמה מעשה מרמה כלפי יצחק. אף על פי כן, אנו לא מוצאים בתורה שום כעס של יצחק כלפי רבקה ולהפך, הוא מקבל את דבריה באשר לעתידו של יעקב ומברך אותו בדרכו לחפש אישה בחרן. לאחר שיעקב לקח את הברכות, רבקה באה ליצחק ואמרה לו "קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים".[13] רבקה הרגישה מספיק בטוחה בקשר ושתפה את יצחק בתחושותיה הקשות כלפי בנות הארץ. יצחק הרגיש קרוב לאשתו, הבין אותה, שלח את יעקב לחפש אישה אצל משפחת רבקה ואף ברך אותו לפני היציאה לדרך.
יעקב אבינו נקרא בחיר האבות. הוא זכה לכך שכל ילדיו ימשיכו את שושלת הקדושה ויהיו ראשי השבטים למה שבהמשך יהיה עם ישראל. כל כוחות הנפש, ובכלל זה הכח המיני המחבר בין איש ואישה, כוונו לקדושה ולבניית משפחה. הגמרא במסכת יבמות (עו, א) אומרת שיעקב לא ראה קרי מימיו. ראובן, בכורו, בא מטיפת הזרע הראשונה של יעקב. הקדושה של יעקב במימד של החיבור הגופני שלובה עם הדגשת מרכיב זה בזוגיות.
כשיעקב הגיע לחרן, הוא פגש ליד באר המים את רחל, בת דודתו. מלכתחילה יעקב יצא לחרן כדי למצוא אישה מבנות משפחתו ומלכתחילה, העוברים והשבים אמרו שיעקב ישא את רחל. מיד כשיעקב ראה את רחל, הוא עזר לה להשקות את הצאן ואז נשק לה. עד אותו מקרה התורה לא תיארה נשיקה בין איש ובין אשה, אלא בין אב ובן. יעקב אם כן, הוא הראשון בתורה עליו מסופר שנשק לאשתו.
יעקב נאלץ לרעות את צאן לבן במשך שבע שנים כדי לזכות ולהתחתן עם רחל. הזמן הארוך נחשב בעיניו כמחיר קטן לתמורה - "ויהיו בעיניו כימים אחדים, באהבתו אותה".[14] התשוקה ואהבה הגדולה של יעקב לרחל היתה גדולה מעבודה ארוכה ומאומצת.
משחלפו שבע שנים, יעקב פנה ללבן וביקש ממנו לשאת את רחל. השפה בה יעקב השתמש חורגת מהשיח הרגיל "ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה".[15] יעקב השתמש במונח של ביאה, של יחסי אישות, ביטוי שאפילו "קל שבקלים" לא משתמש בו. אכן, הפרשנים מסבירים שיעקב לא דיבר בצורה של תאוות בשר, אלא כוונתו נעלית יותר. הוא רצה להוליד את שבטי י-ה או להראות מחוייבות ללבן.[16]
פשט הכתוב מלמד על גישת יעקב. היחסים או התשוקה הם חלק מרכזי בנישואין. מרום מעלתו של יעקב אין בושה בחיבור שמים וארץ ואדרבה, הוא יכול להדגיש את חשיבות הקשר הגופני. יעקב הוא בחיר האבות, מי שמשלב בין המאפיינים המנוגדים של אברהם ויצחק ומי שבחלומו רואה סולם המחבר בין שמים לארץ. כבחיר האבות יעקב יכול להדגיש בגלוי את המימד של אישות במלוא הקדושה והחשיבות של התשוקה הגופנית.
הנקודה האחרונה שנעיר בהקשר של תשוקה הוא השיח בין רחל ולאה. בעקבות הרמאות של לבן, יעקב נשא גם את רחל וגם את אחותה לאה. לאה הרגישה שהיא שנואה ונראה שיש מתח בין האחיות. באחד הימים, ראובן, בנה של לאה, מצא דודאים בשדה. רחל רצתה את הדודאים והסכימה לאפשר ללאה להיות עם יעקב באותו לילה תמורת הדודאים. כאשר יעקב חזר מהשדה, לאה יצאה לקראתו ואמרה לו "אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא".[17]
פסוק זה מראה את החלק החשוב שיש ליחסי האישות בזוגיות של יעקב ואת היכולת לדבר על אישות. במימד של השיח, התורה גם מספרת שרחל ולאה דברו על קיום יחסי אישות עם יעקב וגם שלאה דברה על כך עם יעקב. התורה לא מסתפקת בשיח אלא בקביעה שכך היה "וישכב עמה בלילה הוא". התשוקה והיחסים היו חלק חשוב מהזוגיות עם יעקב. מהפסוק אנו לומדים גם יכולת מיוחדת של מיקוד המחשבה והרגש. לפי המקובל בשפה העברית, היה צריך להיכתב "וישכב עמה בלילה ההוא". במקום, מופיעה המילה הוא, וישכב עמה בלילה הוא". שינוי הלשון מעביר את המוקד מהלילה ליעקב. יעקב הוא זה שהיה עם לאה, כל כולו היה איתה, בלי לחשוב על רחל או מישהי אחרת.
המקרה של הדודאים מנכיח את החלק של יחסי האישות בזוגיות ומלמד גם כיצד יחסים אלו יכולים להיות קדושים. כאשר כל התשוקה ביחסי האישות מופנים לבניין הזוגיות ודור ההמשך, כאשר "וישכב עמה בלילה הוא", אז ניתן להנכיח את האישות בידיעה שזה דבר גדול וקדוש.
באתר זה יש שני כלים שיכולים לסייע בחיזוק המשולש.
הכלי הראשון הוא אבחון ותיאור מצב - אילו מאפיינים במשולש חזקים אצלכם. השאלון בקישור מודד את המאפיינים השונים על פי המודל של סטרנברג.
כאשר הזוגיות בריאה ואנו רוצים לחזק אותה, ניתן להיעזר בתרגילים פשוטים ומהנים. כאן תמצאו מספר תרגילים לדוגמה.
מקורות לפרק
[1] בראשית טו, ו
[2] על פי הגמרא במסכת בבא בתרא טו, א אברהם מכונה גם איתן
[3] בראשית רבה מב, ח
[4] בראשית רבה פד, ד
[5] בראשית יא, כט
[6] יצחק ורבקה - בראשית כד, סז. יעקב ורחל - בראשית כט, יח
[7] בראשית יב, ה
[8] בראשית יב, יא
[9] בראשית טז
[10] בראשית כד, סז
[11] בראשית כט
[12] בראשית כו, ח
[13] בראשית כז, מו
[14] בראשית כט, כ
[15] בראשית כט, כא
[16] רש"י ורמב"ן על בראשית כט, כא
[17] בראשית ל, טז